פרוגרסיה ורגרסיה

אלו מונחים כלליים לכל סוגי הבדיקות בעצם, לפי פירוט שכבר נתתי כאן.

פרוגרסיה:
בדיקה של כל הפיצ'רים החדשים שנוספו בגרסה הספציפית למערכת. אם המערכת חדשה אז בעצם יש רק פרוגרסיה. הפרוגרסיה כוללת את כל הבדיקות האפשריות, כולל מקרי קצה וכד'.

רגרסיה:
במקרה של מוצר שאינו חדש, בדיקה שהרכיבים או היכולות החדשות לא פגמו ביכולות הקיימות.
הבדיקה כוללת את הפיצ'רים המרכזיים בתחום מסויים וללא מקרי קצה.

לא להתבלבל, יש מצבים שמדובר באותו מסמך עצמו, אבל בדיקה ראשונה נקראת בדיקה פרוגרסיבית ואילו השנייה בדיקה רגרסיבית.

ייתכן שאותה בדיקה תערך בבילד (build) הראשון ובשני, ושוב: בפעם הראשונה זו תהיה פרוגרסיה ובשניה רגרסיה.

-------------------------------------

אני לא ממליץ להשתמש באותו מסמך אלא אם יש לכך סבה מוצדקת, נניח מוצר רפואי שלא מאפשר מרווח טעויות. הדבר הטוב ביותר לדעתי שיש לעשות זה לסמן, בזמן שכותבים את מסמכי הפרוגרסיה, את החלקים שישארו ברגרסיה. כך זה יעשה באפס זמן ובזמן בו הכל "טרי" לבודק בראש.

-------------------------------------

במוצר מורכב, אי-אפשר לעשות בד"כ בכל גרסה רגרסיות מלאות על כל המוצר.

בנוסף, אם היינו עושים הכל בצורה המושלמת ביותר אז היינו עורכים רגרסיה מלאה רק אחרי שכל הפיצ'רים כבר הגיעו לחדר בדיקות, מה שנקרא code freeze.

אבל אנחנו לא נמצאים בעולם מושלם, ולכן יש לבצע רגרסיות לפי ההוראות הבאות:

1. כאשר משתמשים בקוד בו נגעו גם לפיצ'רים ישנים.
2. מעבר בסיסי על הפיצ'רים המרכזיים של המערכת (אפשר בשלב ב-ATP).

לגבי #1, אם המערכת מורכבת יש לקיים ישיבה עם הפיתוח ועם מהנדסי המערכת, להציג אילו רגרסיות מתוכננות לגרסה ולבדוק שכולן נחוצות, והאם רגרסיות מלאות או ניתן לצמצם, ולא פחות חשוב, האם יש רגרסיות נוספות שצריך להריץ.