רלוונטי לדעתי רק במקומות בהן יש גרסאות ארוכות בשל גודל המערכת והסיבוכיות שלה (נניח 3 חודשי בדיקה).
ישנה איזו שיטה כדלהלן:
אחרי הפרוגרסיה או במקביל כידוע מריצים רגרסיות, בגרסה כזו יש לא מעט כאלה. נניח 20. מהעשרים לוקחים את השלש שהתגלו בהן מירב הבאגים.
לאחר שהמוצר יציב והבאגים תוקנו, נניח שלשה שבועות לפני השחרור, מריצים את 3 הרגרסיות הללו שוב.
הבדל הוא שלאחר תיקון באגים שנמצאו לא מריצים את הרגרסיה שוב בד"כ, ואילו בהרצה חוזרת ניתן למצוא באגים חדשים או כאלה שלא יכלנו לגלות בשל הרצף של מסמך הבדיקות שאני מניח שקיים.
ישנה איזו שיטה כדלהלן:
אחרי הפרוגרסיה או במקביל כידוע מריצים רגרסיות, בגרסה כזו יש לא מעט כאלה. נניח 20. מהעשרים לוקחים את השלש שהתגלו בהן מירב הבאגים.
לאחר שהמוצר יציב והבאגים תוקנו, נניח שלשה שבועות לפני השחרור, מריצים את 3 הרגרסיות הללו שוב.
הבדל הוא שלאחר תיקון באגים שנמצאו לא מריצים את הרגרסיה שוב בד"כ, ואילו בהרצה חוזרת ניתן למצוא באגים חדשים או כאלה שלא יכלנו לגלות בשל הרצף של מסמך הבדיקות שאני מניח שקיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה