האסקלציסטים*

בכל חברת הייטק ישנם טיפוסים שונים שלאו דווקא שייכים לקבוצה מקצועית אלא רעיונית. אני רוצה לאפיין כעת קבוצה הנקראת  "האסקלציסטים".

תפקיד: כאמור יכול להיות כל תפקיד – מפיתוח עד למכירות, אבל בד"כ תפקיד ניהולי זוטר. בכדי לתפקד כאסקלציסט קשה להיות איש צוות כי בד"כ האפשרות שלו לשליחת מייל בתפוצת נאטו היא מוגבלת ואת הערכתו הוא מקבל בעיקר ממנהלו. לשון אחר: אנשי הצוות הם אנשי עשייה ולא משחקים בקקה.

כישורים: קרוב למנהל בכיר כזה או אחר / שוכב עם המנהל הנ"ל / חבר של מנהל הנ"ל.

הבנה טכנית: הכפתור שמפעיל את המחשב (אין אצלם הבחנה מדוייקת בין מחשב למסך בעיקרון).

הבנת המוצר: רמת הסיסמאות.

אינטרס: נכון, לכולנו אינטרס אישי וטוב שכך. אבל בד"כ הוא קשור למטרות החברה, למשל: "אני כמפתח רוצה להצליח בחברה ולקבל משכורת שמנה ע"י כך שאייצר קוד ברמה גבוהה". לעומת זאת האסקלציסט יאמר: "אני רוצה להמשיך לעשות לא-כלום לנצח נצחים ולהרוויח מזה".

אישיות: אין. ליד מכונת הקפה יכול להיות נחמד ולומר איזה משפט עמוק בנוסח: איזה חום בחוץ (מוזר, אתה אומר לעצמך, ועוד באמצע הקיץ), אבל לא יותר.

עכשיו כל עוד האסקליסט לא מפריעה הכל בסדר (חוץ מהעובדה שחבל שהמשכורת שלה לא הולכת לרווחת העובדים). אבל לאסקליסט יש בעיות משלה. הנה סימולציה של האסקליסט (מנסה) לחשוב:
שאלה: מה עם הפטרון יעזוב / ימצא יזיזה אחרת / ימצא חבר אחר?
תשובה: אנסה לגרום לאנשים להאמין שאני אכן תורמת לחברה.
שאלה: אבל איך אני כאידיוטית אצליח לשכנע מישהו בכך?
האמת שהיא לא תענה לעצמה כי כבר מסתחרר לה הראש, אבל דארווין בא לעזור. בכדי לקצר: כמו שהבואש מצא לעצמו דרך לשרוד, כך גם האסקלציסטים.
וכך מידי פעם כשהם מזהים חולשה, הם שולחים מייל בתפוצת נאטו וטוענים שהמוצר עומד ליפול, שהוא מלא באגים, שהעסקה תפוספס בשל כך ועוד כהנה וכהנה.

*טיפ* איך ניתן לזהות מייל כזה מעבר לצעקות?
א. אין הסבר למה הדבר עלול להביא לבעייה או מהיא בדיוק הבעיה.
ב. יותר מובהק: לעולם לא יהיו צעדים או הצעות לפתרון הבעייה. כאמור האסקליסט לא רוצה שהמוצר יצליח, אלא ג'וב סקיוריטי. וגם אם היא הייתה רוצה – אין לה מושג בכלום וזה גם מעייף.

בארגון מסודר היו מתעלמים מהאסקליסט (אבל לא מהבעיות). בארגון עוד יותר מסודר לא היו אסקליסטים, אבל זה לא קורה.

העצוב בדבר הוא שמיילים כאלה מתפשטים כמו שריפה בשדה קוצים כי קשה להתמודד איתם. הם לפעמים מגדילים בעייה קיימת ולכן אי-אפשר – ולא צריך לומר – שזה לא נכון. אפשר לענות עניינית אבל מנהלים אחרים שאינם בעניין בצורה ישירה ממשיכים להעצים את המייל וכד'. ראו דוגמאות בכותרות של Ynet ששונות מהכתבה עצמה אבל מעוררות מפולות שלגים לפעמים.

תוצאה: במקום לקדם את המוצר בצורה הטובה ביותר, הארגון עסוק בויכוחים ולא בפתרונות (זוכרים – אין בעיות רק פתרונות?) או בפתרון בעיות מינוריות. לפעמים הבעייה לא אמיתית בכלל והארגון עסוק בפתרון של בעיה מדומה במקום להתקדם. למשל בארגון מסויים שעבדתי בו השקיעו בכפתור מסויים שמשמש 0.6% מהלקוחות (נתון אמיתי), וגם זה רק כיוון שהוא שם ומובלט מעבר לחשיבותו, כאשר היו דברים לפתור שהשפיעו על 60% ויותר מהלקוחות ובצורה חזקה יותר.

איך מנטרלים את האסקליסט?

העצוב שבדבר הוא שלא תמיד אפשר. אם הפטרון שלה הוא ה-בוס אז זו בעייה. במקרה מסוים אמרתי את דעתי בכל הזדמנות בצורה הברורה ביותר וזה לא עזר, וזאת כשאני יודע שהבוס העריך אותי. אולי הבעייה היא שלא צרחתי (פיזית) אבל יש גבול למה שאני מוכן לעשות.

במקרים מסויימים עדיף להוציא דו"ח למנהלים של החברה על ההתקדמות כולל בעיות. אם הבעיות יהיו ידועות מראש כולל צעדים לפתרון זה די מוציא את המיץ מהאסקלציה.

*הערך " האסקלציסטים" מתייחס לאסקלציות לא נחוצות שפוגעות בארגון ולא לכאלה המחוייבות מציאות.